הודעה לתקשורת

מאת: רוני אלוני סדובניק.

המרכז המשפטי לילדים ולנוער בסיוע בנק הפועלים וההוצאה לאור של לשכת עורכי הדין השיקו השבוע מייזם משפטי ראשון מסוגו בישראל: הקודקס המלא של חוקי מדינת ישראל בעריכה לשונית המותאמת לילדים. הקודקס נקרא "חוקי המשחק" והוא אמור לשמש מצע לרפורמה חינוכית בלימוד מקיף ומסקרן של חוקי המדינה, הלא הם חוקי המשחק האמיתי והמותח מכולם.

בנק הפועלים, נתן את חסותו לביצוע המוצלח של המהדורה הראשונה והחגיגית של קודקס חוקי המדינה לילדים. בעזרת הבנק ועובדיו ,הצליח המייזם להמריא ולהפוך מרעיון מופשט למציאות.

דוברת בנק הפועלים הסבירה את הרתמות הבנק להגשמת המייזם: " ראינו את הפוטנציאל האדיר של הרעיון, מכיוון שכל ילד יודע שאין מתחילים לשחק במשחק עם ילדים אחרים לפני שמסכמים על חוקי המשחק. בלי חוקים אי אפשר ליצור הבנה ושיתוף פעולה. אנו מאמינים כי הכרת החוקים, הבנתם והטמעתם כבר בגיל צעיר, תיצור שפה משותפת, בסיס להבנה בין קבוצות המנותקות זו מזו במציאות הישראלית, תביא ליתר סובלנות בחברת הילדים, תגשר על פערים ותיצור מכנה משותף של כללים מוסכמים, שעליהם ניתן לבנות גשר לאהבה ולכבוד הדדי בקרב אזרחי חברת העתיד".

יוזמת הפרויקט, רוני אלוני- סדובניק רתמה לרעיון את לשכת עורכי הדין שמאות מחבריה נטלו בו חלק וכן את נשיאת בית המשפט העליון הש' דורית בייניש, שכתבה את פרק ההקדמה בספר. בספר מובאים כל חוקי מדינת ישראל, כשהם ערוכים בשפה סיפורית פשוטה ונעימה מתאימה לילדים ומלווה באיורים ססגוניים מאירי עיניים פרי מכחולו של עו"ד דניאל פוירשטין.

פרופ' יוסי גרוס העומד בראש ההוצאה לאור של לשכת עורכי הדין שבמסגרתו יוצא הספר לאור מסר :"אנו מעודדים מיזמים חברתיים משפטיים פורצי דרך. יזמות משפטית מסוג זה, שתביא לבניית גשר של הבנה בקרב דור האזרחים הבא של המדינה, ותגביר את הכבוד לחוק ולמשפט-חשובה בעיננו מאד. אינדקס חוקי המדינה לילדים מצביע על חשיבה יצירתית החורגת מתחומי המשפט המקובל".

רוני אלוני-סדובניק, מסבירה את הרציונאל העומד מאחורי הרעיון:" המודל הדמוקרטי המיוחד של מדינת ישראל נמצא בסכנה. החברה בישראל הולכת ונפרדת לקבוצות אתניות, תרבותיות המתכנסות כל אחת בתוך עצמה: ערבים, יהודים חילונים, חרדים, נוצרים, עולים חדשים מרוסיה או אתיופיה. כל קבוצה לומדת תוכנית לימודים שונה, ספרות שונה, היסטוריה שונה, שפה שונה, ערכים שונים.

כך נוצרת לנגד עיננו חברת האזרחים העתידית של ילדים ונוער שאין ביניהם שפה משותפת, אין גשר להבנה , כשהאלימות הפיזית והמילולית, היא השפה השולטת. זהו מגדל בבל החדש.

השפה הקשה בה כתובים החוקים היא, לדעתנו, נחלת העבר ואנו מקווים שפרויקט זה ישמש גורם מזרז לתחילתו של תהליך הדמוקרטיזציה של ידע ומידע.

ראש הממשלה אהוד אולמרט, שנתן ברכתו למייזם אמר :" כל מערכת חברתית, מדינה,עם, כיתה, או קבוצת חברים המשחקת משחק- מתנהגת בהתאם לנוהג המחייב ,המאפשר קיום משותף-תוך שמירה על שלומו של הפרט ועל הסדר הכללי".
קודקס חוקי המדינה לילדים, מועמד לקבלת פרס יו"ר הכנסת לשנת 2007.

חזרה לראש הדף
 

קטע מאלף שכתב חנוך דאום במעריב מ-10.6.05 ורציתי לחלוק אתכם
עצות חשובות להורים

מאת: רוני אלוני סדובניק.

1. קבעו לכם דייט חודשי קבוע עם כל אחד מילדיכם. הקדישו אותו לדרישה אמיתית בשלומם. הקשיבו להם באמת.
דברו איתם. השיאו להם עצה. אחת לחודש, בלי חיפופים ותירוצים, קיימו את הדייט הזה. גם אם אתם גרים באותו בית. גם אם נדמה לכם שאתם פוגשים בהם בכל יום.

2. כתבו מכתב שבו אתם מסבירים לאדם קרוב מדוע אתם אוהבים אותו. אל תתקמצנו במילים. נמקו. רדו לפרטים. כתבו לו על כל מה שטוב בו. על כל מה שיפה. ספרו לו כמה הוא חשוב לכם. כמה הוא יודע להקשיב. כמה הגון, מעניין, מתחשב ומשעשע הוא. ספרו לו כי הוא חשוב לכם. ולבסוף, גם אם הוא שכן, בן משפחה, או עמית שאתם פוגשים כל בוקר בעבודה, שלחו לו את המכתב בדואר.

3. כתבו מכתב כזה גם לעצמכם.

4. אל תקראו עיתון כאשר אתם אוכלים. אל תראו טלוויזיה. אל תעמדו ותאכלו מהסיר. כאשר אתם אוכלים, אכלו. התלבשו לארוחה, חממו אותה, סדרו אותה יפה בצלחת, הסתכלו על האוכל בטרם הוא נכנס לפיכם. לעסו היטב. טפלו בחשבונות אחרי הארוחה. דברו בטלפון אחריה. כאשר אתם אוכלים, אכלו, השאר יחכה.

5. הקדישו לעצמכם חצי שעה ביום. קבעו את זה בפגישה ביומן. פגישה עם עצמכם. עצמכם זקוק לזה. עצמכם נואש לזה. מגיע לו. צאו מהבית, צאו מהמשרד ושבו חצי שעה בחוץ, בלי גג או קירות. שבו בחוץ, על ספסל ציבורי, על אבן נוחה, על גג משרד גבוה, על דשא ירוק עם מעט צל. שבו והשקיפו על העולם וראו את דמותכם משתקפת בו. אל תחשבו על המשך היום. אל תחשבו גם על ראשיתו. חשבו רחוק. הפליגו עם מחשבותיכם אל מקום בלתי נראה, בלתי מושג. נסו לחלום, לייחל, לקוות. את רוב חייכם אתם מקדישים לאחרים. חצי שעה ביום הקדישו לעצמכם. רק לעצמכם.

6. נסו ליצור, נסו לצייר, לפסל, לכתוב שיר, נסו לרקוד. נסו לנגן בחלילית או בפסנתר. הרכיבו פאזלים. התמודדו עם משחקי חשיבה חמודים. נסו לבנות קערה מחימר. לא נולדתם כדי לנייד עכברי מחשבים. יש לכם שימושים נוספים. גלו אותם.

7. לכו. לכו שלא על מנת להגיע. לכו שלא על מנת לקבל פרס. לכו שלא על מנת לרזות. לכו כדי להרגיש את הרגליים. לכו כדי ללכת. לכו להנאתכם. לכו. פשוט לכו.

8. קנו ערסל. הרשו לעצמכם להתערסל בו. הרשו לעצמכם להתכרבל בו. הרשו לעצמכם לשקוע בו באמת ולחזור למצב העוברי שבו החלו חייכם. יש הרבה מטלות ומשימות כבדות בחיים הללו, אבל ישנם רגעים שבהם כל מה שצריך כדי להסתדר, זה לשכב בערסל ולהתנדנד.

9. הרשו לעצמכם להיות פחות זמינים. כבו את הסלולארי כאשר אתם בבית. כבו את הסלולארי כאשר אתם במשרד. כבו אותו בנסיעות. היו פחות קלים להשגה, קשה לחשוב, להרגיש, לתכנן, לקוות, לאהוב ולחיות כאשר הסלולארי מייבב בהתמדה. כבו את הסלולארי ותמצאו שיש חיים.

10. בחרו ערב אחד בכל שבוע שבו הטלוויזיה מכובה. הוציאו אותה מהשקע ושימו עליה כיסוי. ערב אחד בשבוע התייחסו אליה כאל טלוויזיה מקולקלת. ערב אחד בשבוע פנו לעצמכם את כל השעות הארוכות הללו. ערב אחד בשבוע דברו עם בני משפחתכם כאשר פניכם מופנות אליהם ולא אל המסך. ערב אחד בשבוע, רק ערב אחד בשבוע, חפשו את ההתרחשות בדמיונכם ולא במכשיר הטלוויזיה.

11. סמנו את קיומה של השבת. תעשו קידוש בליל שישי. הדליקו נרות. ערכו ארוחה משפחתית. סמנו את זכותכם לקיים ערב לא שגרתי אחד בשבוע. לא משנה אם אתם שומרים או לא שומרים שבת, תנו לה לשמור עליכם.

12. הכינו רשימה מפורטת של כל הדברים הטובים שיש לכם בחיים. הבריאות, המשפחה, הבית, מזג האוויר, יכולות הבישול של חמותכם, הכדורגל ביום שישי, בעל המכולת שמסביר פנים. כל דבר שגורם לכם רגע של נחת. כל דבר שנותן לכם תקווה קטנה לעתיד סגול. קראו בה ועדכנו אותה מעת לעת.

13. הוציאו מאה שקל מהכספומט, חפשו עני הפושט ידו ברחובה של עיר, גשו אליו, לחצו את ידו ותנו לו את השטר. העני ירגיש טוב, אבל זה כלום לעומת איך שאתם תרגישו.

14. דברו על מה שכואב לכם. על תטייחו. אל תנסו להתמודד לבד. אל תחשבו שאיש לא יאזין לכם. אל תחששו להיראות חלשים. אל תחששו להטריח. גשו לחבר קרוב, לבן משפחה אהוב וספרו לו מה כואב. שתפו אותו במה שקשה. חלקו איתו את מה שטורד, שרודף, שמאיים, שמטלטל, שמפריע לישון. אל תתמודדו עם הכל לבד. איש לא יתן לכם תעודת הצטיינות על כך שלא בקשתם עזרה, שלא התייעצתם. מותר להיות חלשים.

15. בכו. כאשר עצוב, בכו. כאשר לחוץ, בכו. כאשר קשה, בכו. כאשר אתם רוצים לבכות, בכו. אל תחסמו את זה, אל תתביישו בזה, אל תנסו לגבור על זה. אם יש דמעות שרוצות לזלוג, צריך לתת להן לעשות זאת. זה מזכך.

16. רכשו כורסה חדשה או או כיסא נוח מתנדנד ושימו אותו בחדר השינה שלכם. לא בסלון, לא במרפסת, לא בשום מרחב ציבורי בבית. בחדר שלכם. איכשהו, כאשר אנחנו נהיים הורים, החדר שלנו הופך להיות מקום אפור של מבוגרים, בעוד חדרי הילדים נעמסים בכל טוב. הפכו את החדר שלכם למקום שנעים להיות בו גם כשלא הולכים לישון.

17. בקרו את סבתא שלכם. אל תסתפקו בשיחת הטלפון השבועית. סעו לפגוש בה, בקרו אותה, לא כדי לעשות עימה חסד. בקרו אותה כדי לעשות טוב לעצמכם. כדי להיכנס לפרופורציה. כדי להיזכר שהחיים לא תמיד ממהרים. שעה עם סבתא היא המדיטציה הטובה ביותר.

18. שתו הרבה מים קרים.

19. הכינו לעצמכם דיסק אוסף פרטי. שימו בו את השירים שלכם. רק את השירים שלכם. הכניסו לדיסק את השירים שמעוררים בכם עצב מתוק, שירים שמזכירים לכם איך פרחה בכם האהבה, שירים שיחזירו אתכם לימים של חופש. זה לא יהיה עוד דיסק אוסף, זה יהיה פסקול, פסקול המורכב משירים שאוצרים זיכרונות. פסקול שדוקר את לבכם.
פסקול החיים שלכם.

20. ותגלו שלא כל כך נורא פה.

חזרה לראש הדף
 

שואת הילדים נפגעי תקיפה מינית

מאת: רוני אלוני סדובניק.

השבוע נדונה לראשונה בכנסת הצעת חוק של ח"כ מלכיאור לטיפול בילדים נפגעי עבירות מין, רגע לפני שנערי האוצר שוב בועטים אותו הצידה כדי לחסוך כמה שקלים, כדאי שייעמדו לרגע ויקראו את הדברים, משום שאת מחיר האטימות נשלם כולנו.
עשרות אלפי קטינים ובוגרים שהותקפו מינית בילדותם ולא טופלו כראוי, סובלים כל חייהם מתסמונות ולקויות נפשיות קשות, רבים מהם הופכים מתעללים בעצמם. היקפי התופעה הולכים ומתרחבים ואת תוצאותיה העתידיות על איכות החברה הישראלית ניתן כבר לראות בראי הנתונים של מימדי אלימות חברת הילדים והשימוש הגובר בסמים ואלכוהול. זוהי קריאה אחרונה לראש הממשלה וראש האופוזיציה לאחד כוחות ולהעביר במסלול ממשלתי מהיר את החוק המוצע.

בישראל חיים כיום על פי הערכות הארגונים השונים, לא פחות מ-80,000 אזרחים ואזרחיות הנושאים על גבם משא כבד של חווית אונס ותקיפה מינית בעברם. רק בשנה האחרונה פנו 8,970 איש ואישה למוקד הסיוע לנפגעי ונפגעות תקיפה מינית ודיווחו כי בהיותם ילדים הותקפו מינית או נאנסו. 23% מהם נאנסו עוד לפני גיל 12. 72% מהילדים עד גיל 12,הותקפו בביתם או בסביבתם הקרובה וגם בבית הספר.40% מתלמידי בתי הספר היסודיים דיווחו כי בוצעו בהם מעשים מגונים בבית הספר ו-39% ממש נאנסו שם. 50% מהתוקפים היו ילדים בעצמם וזהו נתון מעורר מחשבה, במיוחד כשידוע לנו שילדים פגועי עבירות מין שלא טופלו הופכים באחוזים ניכרים לעברייני מין. מספרים אלו אינם משקפים את מלוא התמונה לגבי מספר הילדים נפגעי גילוי עריות בישראל.

אלימות מינית כלפי ילד, משאירה אותות שאינם נרפאים לעולם, כשהטראומה לא מטופלת, יש לה השפעות שליליות קבועות על בריאות הנפש של הילד/ה החל מהפרעות פוסט טראומטיות וכלה בדיכאון קליני,הפרעות אכילה,הפרעות בהתנהגות והתאבדות.

בישראל חיים היום עשרות אלפי בוגרים שעונים לקריטריונים אלו, ולמעגל האימה שלהם מתווספים בכל שנה אלפי ילדים חדשים,רובם ככולם סובלים מתסמינים של פוסט טראומה – PTSD
- Post Traumatic Stress Disorder, הידועה בעברית כ-'הפרעת דחק פוסט טראומטית' היא הפרעת לחץ פסיכולוגית המתרחשת אחרי חוויה קשה ומפחידה, כמו ניצול מיני, התעללות, קרב וכיו"ב. PTSD יכול לפגוע בכל אדם, בכל גיל, שנחשף לאירוע טראומטי בו חווה טרור, איום על חייו, על איברי גופו או שפיותו, ושיכולתו להתמודד עם האירוע הכריעה אותו או הלמה בו מעבר ליכולתו-קל וחומר ילדים שלא היו מסוגלים להחיל את הכאב שחוו והפגיעה באמונם ובתומתם. הסימפטומים של PTSD לא נעלמים לעולם, והם הופכים את הילד לבוגר פגוע במספר דרכים: [א] לילדים עם PTSD יש פלשבקים של הטראומה כאילו היא מתרחשת שוב ושוב. הסימפטומים הפולשניים יכולים לבוא לידי ביטוי כתמונות, סיוטים, הזיות הזהות לחוויית הטראומה מחדש. כל אלו יכולים לגרום לרגשות מצוקה אקוטיים עד לכדי איבוד קשר עם המציאות ולחזרה להתנהגות הקורבנית שהופיעה בעת התרחשות הטראומה.אצל נערות זה יכול להתבטא בהתנהגות מינית קיצונית, כולל ירידה לזנות. [ב] ילדים עם PTSD מנסים בכל מיני דרכים להימנע מכל דבר שעלול להזכיר להם את האירוע הטראומטי על ידי שימוש במנגנוני הגנה פסיכולוגיים (איבוד התחושה הרגשית, דיסוציאציה, ומחלות פסיכוסומאטיות) ובשימוש בסמים ואלכוהול בכדי להשכיח זיכרונות או רגשות הקשורים לטראומה. [ג] סימפטומים של התעוררות פסיכולוגית ופיסיולוגית שכיחים אצל ילדים עם PTSD. לעיתים קרובות הם קופצניים, נבהלים בקלות, רגזניים, עומדים כל הזמן על המשמר, סובלים מקשיים בריכוז, סיוטים, נדודי שינה עד לכדי התקפי פאניקה מלווים בקוצר נשימה וכאבים בחזה.

תוצאה ארוכת טווח נוספת של תקיפה מינית מתמשכת אצל ילדים היא הפרעת דחק פוסט טראומטית מורכבת המתבטאת בקושי כרוני בוויסות הרגשות, בתודעה, בתפיסה העצמית ובלבול בקשר לתוקף, ביחסים עם אנשים אחרים ובשינויים במערכת ההבנה של הסביבה בכלל.
ילדים נפגעי עבירות מין סובלים בדרך כלל משינויים התנהגותיים: דיספוריה (עצבות, דיכאון קל עד בינוני) מתמדת; מחשבות התאבדות כרונית; חבלה עצמית; זעם מתפרץ או עצור ביותר (עשוי להופיע לסירוגין); מיניות כפייתית או עצורה ביותר (עשויה להופיע לסירוגין). תופעות שכיחות נוספות הן ברמת התודעה: אמנזיה (שכיחה) או היפר-אמנזיה בקשר לאירועים הטראומטיים; אפיזודות דיסוציאטיביות חולפות; נתק מן העצמי ואובדן תחושת המציאות; התנסות חוזרת בחוויות, אם בצורת סימפטומים פולשניים של הפרעת דחק פוסט טראומטית, ואם שקיעה במחשבות. ילדים אלו חווים שינוי בתפיסת העצמי: הרגשת חוסר אונים או שיתוק העצמי; בושה, אשמה, האשמה עצמית; הרגשת טומאה או הכתמה (סטיגמה); הרגשת שונות וזרות משאר בני האדם (עשויה לכלול הרגשות מיוחדות, בדידות מוחלטת, הרגשה שאיש לא יכול להבין, וזהות לא אנושית).

מחקרים מלמדים שילדים שנוצלו מינית ע"י בוגר שהם סמכו עליו,בן משפחה אהוב או מדריך חווים בלבול בקשר ליחסם לתקוף שלהם, מחד-הוא המתעלל בהם אך מאידך הם אוהבים אותו.במצב כזה הם חווים שקיעה במחשבות על היחסים עם המתעלל (כולל מחשבות נקם); ייחוס לא מציאותי של כוח מוחלט למתעלל ; אידיאליזציה או הכרת טובה פרדוקסאלית; הרגשת יחסים מיוחדים או על טבעיים; הפנמת השקפת עולמו של המתעלל ורצון לרצותו.
ילדים נפגעי עבירת אלימות מתמשכת סובלים כל חייהם מקשיים חברתיים סבוכים: בידוד והסתגרות; שיבוש ביחסים אינטימיים; חיפוש חוזר ונשנה אחר מושיע; חשדנות מתמידה; כשלון בהגנה עצמית, בעיות משמעת קשות שמקורן באובדן האמונה בתמיכה ובאמון; הרגשת חוסר תוחלת וייאוש.

מחקרי מכון תודעה מלמדים כי נפגעי תקיפה מינית רבים סובלים נזק נפשי פתולוגי ממש
שהם תוצאת פיתוח מנגנוני הגנה של הילד המותקף: מנגנוני ההגנה הכי תכופים ועקביים הם: פילוג או חצייה במודעות ובזיכרונות, ניתוק מהגוף, דיסוציאציה, אמנזיה (שיכחון), החבאה של הזהות העצמית האמיתית (תכופות עד שהזהות האמיתית מתחילה להיטשטש), דיפרסונליזציה, הכחשה, ועוד.

כמו כן, נמצא שהביטוי של הפרעת דחק פוסט טראומטית יכול להתבטא בסוגים שונים של הפרעת חרדה המאופיינת על ידי חרדה קיצונית וממושכת ללא גירוי חיצוני נראה לעין. סימפטומים של הפרעות חרדה הם קהות רגשית וצמצום האישיות, תגובה מאוחרת כתוצר של קהות רגשית, ותסמונת פאניקה המאופיינת בהתקף פתאומי של דריכות.

טוב תעשנה עליזה אולמרט, שרה נתניהו ואחלמה פרץ אם ישכנעו את בעליהן כי המשך הזנחת הנושא הופך לאיום קיומי על בריאות חברת העתיד וכי מדובר ב"טרור חברתי" הדורש טיפול כירורגי דחוף. אנא כאמהות הראשונות של ישראל, לחשו לאהוד,ביבי ועמיר כי אישור הצעת החוק למתן טיפול הולם לקטינים נפגעי עבירות הוא הדבר הנכון לעשות.

[הנתונים לוקטו מתוך דו"חות מוקד הסיוע לנפגעות תקיפה מינית, מכון תודעה,המרכז המשפטי לילדים ולנוער, משרד הבריאות ומשטרת ישראל]

חזרה לראש הדף
 

משרד החינוך כבלדר סמים

מאת: רוני אלוני סדובניק.

הקו החם של המרכז המשפטי לילדים ונוער מדווח על עליה דרסטית בתלונות הורים
על מורים הלוחצים להשתמש בסם הרטאלין המסוכן. כ- 56,000 ילדים משתמשים כיום בישראל בסם המסוכן רטאלין מבלי שהיו מודעים לסיכוני ההתמכרות ותוצאות הלוואי החמורות.
600 משפחות כבר הצטרפו למטה הפעולה המשפטית למאבק ברטאלין.
מאת רוני אלוני סדובניק
"מה, לא לקחת את הכדור שלך היום?" כך אמרה מורה בכיתה ג' לדניאל לאוזני כל חבריו,דני ברח מבי"ס. שולי, אמא נוספת אומרת:"הילד שלי נועם התחנן אלי אמא אל תכריחי אותי לקחת את הכדור זה עושה לי רע". על מרים הופעלו לחצים כבדים מצד המורים לתת לבנה רטאלין,לבסוף נכנעה ורכשה את התרופה אך התחרטה ולא נתנה לו את הסם, צוות בי"ס שחשב שהילד החל להשתמש ברטאלין הביע שביעות רצון כבר לאחר שלושה שבועות ונאמר לה:"נו,את רואה איזה שינוי זה עשה לו?"

למעלה מ56,000 ילדים משתמשים בישראל בסם המסוכן רטאלין, כיצד קרה שפתאום לכולם יש "הפרעות קשב"?, את התשובה יש לחפש כמו תמיד אצל בעלי האינטרס הכלכלי,
יצרני וחברות התרופות, קבוצת כוח זו מקיימת לובינג קשוח בין מקבלי ההחלטות בועדות הכנסת, הן בעלות קשרי הון-שלטון עם אנשי השררה וידם בוחשת במימון מחקרים בתחום הרפואה, ביחסי ציבור מסיביים המפארים ומשבחים את הסם המסוכן, תרופת הפלא לשובבות ושמחת החיים המפריעים את מנוחת המורים.

שוק האבחונים בעזרתם מומלץ לילדים להשתמש בסם, מגלגל כ 11,200,000 מיליון שקל בשנה בישראל, הוסיפו לכך את העלות החודשית של התרופה לילד וכבר הוספנו שוק נלווה המגלגל רווחים של 10,000,000 מיליון ₪ נוספים בשנה, בסדרי גודל כלכליים אלו, אין ספק שכוחות שוק אדירים משחקים מאחורי הקלעים על חשבונם של הילדים חסרי הישע והוריהם
התמימים המאמינים "למערכת" הרפואית כאילו גרימת התמכרות לילדם לסם הרטאלין או גרוע מכך הקונצרטה, יבריא את ילדם מהמחלה שאיש עוד לא הוכיחה מדעית "חוסר קשב".

כשאנחנו היינו ילדים, המחנך היה קורא לילד השובב של הכיתה, מושיבו לצידו, או מפריד אותו מילד שובב אחר, המורים לא היססו להתמודד עם ילדים מיוחדים ,פטפטנים או כאלו שקופצים על הכיסא ודמיונם הפרוע והבריא מסיט מפעם לפעם את השיעור לכיוונים שונים מכוונת המורה. אף אחד בזמננו לא העז לחשוב שיש תרופה להתנהגות, תרופות היו רק כנגד מחלות, מי היה זדוני מספיק להסכים לדחוף לעשרות אלפי ילדים קטנים סם ממכר המופיע בקבוצה 2 בפקודת הסמים המסוכנים?

רטאלין, וקונצרטה שניהם סמים ממריצים מסוג "אמפטמין" הדומים במבנה הכימי לסם האקסטאזי כבר ידוע כסם מאד מאוד מסוכן. הרוקח אילן סלומון מספר לנו כי סמים כדוגמת הרטאלין שמשו במהלך ההיסטוריה להקלה על כאבים ומצוקה נפשית אך גרמו למשתמש דיכאונות ותלות. אז כיצד סם ממריץ מרגיע ילד היפראקטיבי? כמו כוסית יין טוב שעושה לנו שמח, לעומת כמות גדולה המרעילה אותנו ,וגורמת דיכוי והאטה בפעילות.

הכמות של הרטאלין הניתנת לילדים כיום, היא גדולה וזה מה שמרסן אותם, אבל זהו ריסון כימי,המרעיל את גוף הילד וגורם לעיתים קרובות להאטה בגדילה, איבוד התיאבון, כאבי בטן ובחילות, פוגע בכבד, מביא אופטיות, התבודדות חברתית ואף עוינות ותוקפנות, לאורך זמן הוא מצטבר ברקמות השומן של הגוף, במוח ובמערכת העצבים, הסם פוגע בצלילות, בשמחת החיים, במרץ ובשקט הנפשי, אפילו שנים רבות אחרי ההפסקה בשימוש בו, המסנגרים יאמרו כי הסם יוצא מהגוף אחרי כמה שעות, זהו שקר וכדאי לכם לדעת זאת.

למעלה מ 600 משפחות כבר הביעו רצונן להצטרף לפעולה משפטית ייצוגית המתארגנת בעניין,הורים נוספים המעוניינים להצטרף יכולים לפנות למרכז לזכויות הילד, ronione@netvision.net.il

חזרה לראש הדף
 

הודעה לעיתונות לפרסום מיידי 20 אוגוסט 07

מאת: רוני אלוני סדובניק.

משרד החינוך בתשובה למכתב הדן בנוהלי אבחון וטיפול בריטלין במוסדות החינוך
"חל איסור חמור לאנשי מערכת החינוך
להמליץ/ לתת/ לחייב מתן תרופה

נציג ארגון ההורים הארצי:
ההוראה מצוינת, חבל שאנשי חינוך בבתי הספר אינם מודעים לה

עו"ד קרן רז מורג ממשרד עו"ד כבירי- נבו- קידר, המייצגת את 'הפורום נגד ריטלין' שלחה מכתב למשרד החינוך הדורש לדעת את נוהלי האבחון והטיפול בריטלין במוסדות חינוך. בעקבות מכתב זה, השיבה ד"ר יהודית אל-דור, מנהלת אגף לקויי למידה במשרד החינוך: "חל איסור חמור לכל אנשי בתי הספר לתת/להמליץ/לחייב מתן תרופות. אין בסמכות משרד החינוך לקבוע מדיניות בנושא. שכן נושא טיפול תרופתי מכל סוג שהוא שייך לשדה הרפואה בלבד."

בפורום נגד ריטלין שותפים ארגונים רבים ביניהם ארגון ההורים הארצי. נציג ארגון ההורים הארצי מר איציק מימון אומר:
"ההוראה מצוינת, חבל שאנשי חינוך בבתי הספר אינם מודעים לה. יש ליידע את כל ההורים בארץ שזו הוראת מנכ"ל מחייבת. יש לידע כל הורה אשר רומזים לו, מציעים לו, או לוחצים עליו שילדו ייטול תרופות כמו ריטלין את בית הספר לגבי הוראה זו. אם הלחץ של בית הספר ממשיך, לבקש מבית הספר שיכתבו בכתב את דרישתם. אם גם זה לא עוזר והלחץ והאיומים ממשיכים, על ההורה לכתוב מכתב תלונה למשרד החינוך תוך דרישה שהעתק התלונה יתויק בתיקו האישי של המורה או המנהל או היועץ שהמליץ/נתן/חייב אותו שילדו ייטול ריטלין או כל תרופה דומה".

לעמותת מגן לזכויות אנוש, הגיעו תלונות מהורים רבים שטענו שסגל החינוך בבתי הספר ממליץ לוחץ ואפילו מאיים לכאורה על הורים שהם חייבים ללכת לאבחון על מנת שהילד שלהם יקבל באופן סדיר ריטלין. הורים רבים קיבלו איומים ממנהלים, מורים ויועצות: שבמידה ובנם לא ייטול ריטלין הוא מועמד לסילוק מבית הספר. מתלונות הורים עולה שועדות ההשמה, מאיימות על הורים ומפעילות על ההורים לחצים, כדי שיערכו אבחונים פסיכולוגים וינתנו לילדיהם ריטלין מבלי שמוסברות להם ההשלכות הרפואיות של השימוש בו.


לפרטים נוספים פנה ליהודה קורן מעמותת מגן לזכויות אנוש
במייל: cchr_isr@netvision.net.il
או בטלפונים: נייד:3350928 052
טל': 5660699 03


בברכה,
סגן יו"ר עמותת מגן לזכויות אנוש
יהודה קורן

חזרה לראש הדף
 

מאת רוני אלוני סדובניק 29/01/2007 13:35

הצעת חוק לטיפול בילדים נפגעי עבירות מין עברה בקריאה טרומית בכנסת, אבל רגע לפני שנערי האוצר בועטים אותה הצידה כדי לחסוך כמה שקלים, כדאי שיעמדו לרגע ויקראו את הדברים, כי את מחיר האטימות נשלם כולנו.

הצעת חוק של ח’’כ מלכיאור לטיפול בילדים נפגעי עבירות מין, עברה לאחרונה בקריאה טרומית בכנסת. ההצעה באה על רקע תמונת מצב מדאיגה המראה כי בישראל חיים כיום על פי הערכות הארגונים השונים, לא פחות מ-80,000 אזרחים, הנושאים על גבם משא כבד של חווית אונס ותקיפה מינית בעברם. רק בשנה האחרונה פנו 8970 איש ואישה למוקד הסיוע לנפגעי ונפגעות תקיפה מינית ודיווחו כי בהיותם ילדים הותקפו מינית או נאנסו. 23% מהם נאנסו עוד לפני גיל 12. 72% מהילדים עד גיל 12, הותקפו בביתם, או בסביבתם הקרובה וגם בבית הספר.

40% מתלמידי בתי הספר היסודיים דיווחו כי בוצעו בהם מעשים מגונים בבית הספר ו-39% ממש נאנסו שם. 50% מהתוקפים היו ילדים בעצמם וזהו נתון מעורר מחשבה, במיוחד כשידוע לנו שילדים פגועי עבירות מין, שלא טופלו, הופכים באחוזים ניכרים לעברייני מין. מספרים אלו אינם משקפים את מלוא התמונה לגבי מספר הילדים נפגעי גילוי עריות בישראל. עשרות אלפי קטינים ובוגרים שהותקפו מינית בילדותם ולא טופלו כראוי, סובלים כל חייהם מתסמונות ולקויות נפשיות קשות, רבים מהם הופכים מתעללים בעצמם. היקפי התופעה הולכים ומתרחבים ואת תוצאותיה העתידיות על איכות החברה הישראלית ניתן כבר לראות בראי הנתונים של מימדי אלימות חברת הילדים והשימוש הגובר בסמים ואלכוהול. זוהי קריאה אחרונה לראש הממשלה וראש האופוזיציה לאחד כוחות ולהעביר במסלול ממשלתי מהיר את החוק המוצע.
 
אלימות מינית כלפי ילד, משאירה אותות שאינם נרפאים לעולם, כשהטראומה לא מטופלת, יש לה השפעות שליליות קבועות על בריאות הנפש של הילד/ה החל מהפרעות פוסט טראומטיות וכלה בדיכאון קליני, הפרעות אכילה, הפרעות בהתנהגות והתאבדות.

בישראל חיים היום עשרות אלפי בוגרים שעונים לקריטריונים אלו, ולמעגל האימה שלהם מתווספים בכל שנה אלפי ילדים חדשים, רובם ככולם סובלים מתסמינים של פוסט טראומה- ’הפרעת דחק פוסט טראומטית’. זוהי הפרעת לחץ פסיכולוגית המתרחשת אחרי חוויה קשה ומפחידה, כמו ניצול מיני, התעללות, קרב וכיו"ב. PTSD יכול לפגוע בכל אדם, בכל גיל, שנחשף לאירוע טראומטי בו חווה טרור, איום על חייו, על איברי גופו או שפיותו, ושיכולתו להתמודד עם האירוע הכריעה אותו או הלמה בו מעבר ליכולתו-קל וחומר ילדים שלא היו מסוגלים להחיל את הכאב שחוו והפגיעה באמונם ובתומתם.

הסימפטומים של PTSD לא נעלמים לעולם, והם הופכים את הילד לבוגר פגוע במספר דרכים: [א] לילדים עם PTSD יש פלשבקים של הטראומה כאילו היא מתרחשת שוב ושוב. הסימפטומים הפולשניים יכולים לבוא לידי ביטוי כתמונות, סיוטים, הזיות הזהות לחוויית הטראומה מחדש. כל אלו יכולים לגרום לרגשות מצוקה אקוטיים עד לכדי איבוד קשר עם המציאות ולחזרה להתנהגות הקורבנית שהופיעה בעת התרחשות הטראומה. אצל נערות זה יכול להתבטא בהתנהגות מינית קיצונית, כולל ירידה לזנות. [ב] ילדים עם PTSD מנסים בכל מיני דרכים להימנע מכל דבר שעלול להזכיר להם את האירוע הטראומטי על ידי שימוש במנגנוני הגנה פסיכולוגיים (איבוד התחושה הרגשית, דיסוציאציה, ומחלות פסיכוסומאטיות) ובשימוש בסמים ואלכוהול בכדי להשכיח זיכרונות או רגשות הקשורים לטראומה. [ג] סימפטומים של התעוררות פסיכולוגית ופיסיולוגית שכיחים אצל ילדים עם PTSD. לעיתים קרובות הם קופצניים, נבהלים בקלות, רגזניים, עומדים כל הזמן על המשמר, סובלים מקשיים בריכוז, סיוטים, נדודי שינה עד לכדי התקפי פאניקה מלווים בקוצר נשימה וכאבים בחזה.

סבל לכל החיים

תוצאה ארוכת טווח נוספת של תקיפה מינית מתמשכת אצל ילדים היא הפרעת דחק פוסט טראומטית מורכבת. ילדים נפגעי עבירות מין סובלים בדרך כלל משינויים התנהגותיים: דיספוריה מתמדת (עצבות, דיכאון קל עד בינוני); מחשבות התאבדות כרונית; חבלה עצמית; זעם מתפרץ או עצור ביותר (עשוי להופיע לסירוגין); מיניות כפייתית או עצורה ביותר (עשויה להופיע לסירוגין). תופעות שכיחות נוספות הן ברמת התודעה: אמנזיה (שכיחה) או היפר-אמנזיה בקשר לאירועים הטראומטיים; אפיזודות דיסוציאטיביות חולפות; נתק מן העצמי ואובדן תחושת המציאות; התנסות חוזרת בחוויות, אם בצורת סימפטומים פולשניים של הפרעת דחק פוסט טראומטית, ואם שקיעה במחשבות. ילדים אלו חווים שינוי בתפיסת העצמי: הרגשת חוסר אונים או שיתוק העצמי; בושה, אשמה, האשמה עצמית; הרגשת טומאה או הכתמה (סטיגמה); הרגשת שונות וזרות משאר בני האדם (עשויה לכלול הרגשות מיוחדות, בדידות מוחלטת, הרגשה שאיש לא יכול להבין, וזהות לא אנושית).

מחקרים מלמדים שילדים שנוצלו מינית ע"י בוגר שהם סמכו עליו - בן משפחה אהוב או מדריך חווים בלבול בקשר ליחסם לתוקף שלהם. מחד הוא המתעלל בהם אך מאידך הם אוהבים אותו. במצב כזה הם חווים שקיעה במחשבות על היחסים עם המתעלל (כולל מחשבות נקם); ייחוס לא מציאותי של כוח מוחלט למתעלל; אידיאליזציה או הכרת טובה פרדוקסאלית; הרגשת יחסים מיוחדים או על טבעיים; הפנמת השקפת עולמו של המתעלל ורצון לרצותו.

ילדים נפגעי עבירות אלימות מתמשכת סובלים כל חייהם מקשיים חברתיים סבוכים: בידוד והסתגרות; שיבוש ביחסים אינטימיים; חיפוש חוזר ונשנה אחר מושיע; חשדנות מתמידה; כשלון בהגנה עצמית, בעיות משמעת קשות שמקורן באובדן האמונה בתמיכה ובאמון; הרגשת חוסר תוחלת וייאוש.

מחקרי מכון תודעה מלמדים כי נפגעי תקיפה מינית רבים סובלים נזק נפשי פתולוגי ממשי שהוא תוצאת פיתוח מנגנוני הגנה של הילד המותקף: מנגנוני ההגנה הכי תכופים ועקביים הם: פילוג או חצייה במודעות ובזיכרונות, ניתוק מהגוף, דיסוציאציה, אמנזיה (שיכחון), החבאה של הזהות העצמית האמיתית (תכופות עד שהזהות האמיתית מתחילה להיטשטש), דיפרסונליזציה, הכחשה, ועוד. כמו כן, נמצא שהביטוי של הפרעת דחק פוסט טראומטית יכולה להראות בסוגים שונים של הפרעת חרדה המאופיינת על ידי חרדה קיצונית וממושכת ללא גירוי חיצוני נראה לעין. סימפטומים של הפרעות חרדה הם קהות רגשית וצמצום האישיות, תגובה מאוחרת כתוצר של קהות רגשית, ותסמונת פאניקה המאופיינת בהתקף פתאומי של דריכות.

טוב תעשנה עליזה אולמרט, שרה נתניהו ואחלמה פרץ אם ישכנעו את בעליהן כי המשך הזנחת הנושא הופך לאיום קיומי על בריאות חברת העתיד וכי מדובר ב"טרור חברתי" הדורש טיפול כירורגי דחוף. אנא כאמהות הראשונות של ישראל, לחשו לאהוד, ביבי ועמיר כי אישור הצעת החוק למתן טיפול הולם לקטינים נפגעי עבירות הוא הדבר הנכון לעשות.
[הנתונים לוקטו מתוך דו"חות מוקד הסיוע לנפגעות תקיפה מינית, מכון תודעה, המרכז המשפטי לילדים ולנוער, משרד הבריאות ומשטרת ישראל].

חזרה לראש הדף
 

מאת רוני אלוני סדובניק

אפשר למנות סיבות רבות, מדוע ילד קטן מתקשה לשבת על כיסא בכיתה חמש שעות ברציפות. אולי הוא סתם שובב מתוק שזקוק לפעילות גופנית? אולי הוא רעב, או עייף כי להוריו לא אכפת שהוא נשאר ער ליד הטלוזיה עד 11 בלילה?, אולי התזונה שלו לא מאוזנת והגוף שלו מפוצץ בסוכר ההופך אותו לחסר מנוחה? אולי בכלל הוא חסר מנוחה מפני שהוריו עומדים להתגרש ויש בבית מתח נוראי?

אולי קרה לו משהו טראומטי שהוא מדחיק? אולי שיחות קבועות עם היועצת החינוכית או עם מטפל יפיגו את מתחיו? אולי המורה פשוט משעממת אותו, והרעש של 40 ילדים בחדר מסריח וצפוף מוציאים אותו מדעת? הכי קל להמציא לזה שם "כאילו מדעי" ולתייג 20% מהילדים בישראל כבעלי תיסמונת פסיכיאטרית חדשה בשם "הפרעת קשב וריכוז". רק חבל שלא מספרים לעשרות אלפי ההורים, שיש הרבה שלבים לבדוק ולשלול לפני שדוחפים לילד תרופות פסיכיאטריות שיטילו בו מום נפשי לכל חייו.

במצב כזה, המורה מעדיפה את הפתרון המהיר והסופי, יש לה כזכור 40 מופרעים על הראש. היא מודיעה להורים, שהילד לא נכנס יותר לכיתה בלי תרופות הרגעה. ההורים העובדים מבוקר עד לילה, מודאגים וחסרי אונים, רצים לנוירולוג ולפסיכיאטר לקבל מירשם. אף אחד לא מספר להם שמרבית הרופאים קשורים בקשרי מסחר עם חברות התרופות ומתוגמלים על קידום מכירות של התרופות הללו. מדובר כאן בכסף גדול . ילד שנוטל דרך קבע תרופה כזו, הופך למכונת כסף המכניסה לחברת התרופות כ 1000$ בכל חודש.

כשהתוודעתי למימדי התופעה המחרידה, הגשתי שאילתא למשרד הרישוי, ושאלתי האם בשלב כלשהו של תהליך קבלת רשיון נהיגה אותו מתחילים נערים/ת בגיל 16, מישהו שם בודק בכלל אם הם נמנים על 25% הנוטלים בקביעות סם פסיכיאטרי?. מישהו במשרד הרישוי, נתן דעתו לשאלה ,מה קורה ל51,000 נערים ונערות הסובלים בישראל מהפרעת "קשב וריכוז", שלוקחים לידיהם הגה ועולים על הכביש, ומה עם אלו שלוקחים תרופה כזו? זה הגיוני לתת להם לעלות על הכביש? הרי שלוש התכונות החשובות ביותר לנהיגה זהירה הן קשב ותשומת לב למתרחש על הכביש, ריכוז מקסימאלי ללא הפרעות בכביש וניקיון מוחלט של גוף הנהג מחומרים המשבשים את ערנותו. מישהו שאל את עצמו מה קורה לילדים אלו כשהם מתגייסים לצבא ולוקחים נשק ליד?

ארגוני הורים ,קבוצות לזכויות אדם ומרכזי זכויות הילד, מנסים להעביר חקיקות בכנסת למניעת התופעה המזעזעת, אך נתקלים בחומה בצורה של שתדלנים מטעם חברות התרופות, הפועלות בכנסת ללא הרף, להדוף כל שינוי בהכנסותיהם העתידיות

השבוע החל המטה למאבק ברטאלין, בו חברים ועדי הורים מישובים שונים, המרכז המשפטי לילדים ולנוער ועמותת מגן לזכויות אנוש, להפיץ ברבים סרטוני קליפ חדשים המזהירים את ההורים לגבי הסכנות הטמונות בסמים פסיכיאטרים ממכרים.

במשך החודש הקרוב ישלחו הסרטים להורים ומחנכים ברחבי הארץ במטרה להניעם לחשוב פעמיים לפני שהם מלעיטים את ילדיהם בסמים חוקיים אלו.

חשוב לראות את התמונה הכללית והמזעזעת: ל- 20 מיליון ילדים ברחבי העולם נרשמים סמים פסיכיאטרים ממכרים הידועים בתופעות הלוואי המזעזעות שלהם. כ- 20% מילדי ישראל נוטלים תרופות כאלו הנמצאות תחת פקודת הסמים המסוכנים.

תופעות הלוואי כוללות; שיגעון, פסיכוזה, הזיות, אלימות התקפי רצח, התאבדות ומחשבות אובדניות. תשעת הרוצחים של ארועי הירי בבתי ספר בארה"ב נטלו סמים פסיכיאטרים.

בשלושה סרטונים שנועדו לשרת את הציבור, ניתן לראות כיצד הפסיכיאטריה הופכת את ילדינו לרוצחים. הסרטונים הופקו ב-10 שפות שונות. סרטוני הקליפ האלו הם אזהרות לציבור. הם הופקו כדי להתריע על תופעת הסימום של ילדים ב"תרופות" פסיכיאטריות ממכרות, שהן בעצם סמים מסוכנים, שהחומר הדומיננטי בהן נמצא בתוך פקודת הסמים המסוכנים.
 

קישור למאמר: http://www.reader.co.il/article/6423/ילדים-מכורים-לסמי-הרגעה-חברות-התרופות-מכינות-לעצמן-עתודת-לקוחות-מובטחת

חזרה לראש הדף
 

מאת: עו"ד תמר טסלר-זכויות ילדים ונוער.

בעקבות אירוע, אשר לעניות דעתי בהחלט יכול להיחשב כאירוע חריג ומזעזע, בו הייתה מעורבת ילדה בת 14, השוהה במסגרת חינוכית חוץ ביתית, ב"אירוע מין" עם מספר נערים "מרצונה החופשי", ואשר לטעמי לא טופל כראוי, עלתה לראשי השאלה- מהי חובת דיווח, על מי חלה החובה ובאילו מקרים חייבים אנו לדווח? במסגרת מאמר זה לא תידון השאלה העקרונית- מוסרית-פסיכולוגית האם ילדה בת 14 יכולה באמת לבחור להיכנס למערכת יחסים מינית מרצונה, אלא מטרתו של מאמר זה לעורר מודעות לנושא הדיווח, חשיבותו ומקומו בחברה שלנו היום.

חוק העונשין, הקודקס הפלילי של מדינת ישראל, המגדיר את ה"עשה" וה"אל תעשה" בסעיף 368ד מנחיל חובה מיוחדת במינה- חובת הדיווח.  הסעיף מגדיר ארבעה מצבים בהם חלה חובת הדיווח על אנשים ומוסדות שונים, ובכן;

חובה ראשונה חלה על כל אדם, ללא כל התייחסות לקרבתו של אדם זה לקטין, לדווח בהקדם האפשרי למשטרה ו/או לפקיד הסעד באם יש לו יסוד סביר לחשוב שנעברה עבירה (עבירת זנות ותועבה, עבירה של סיכון החיים והבריאות, עבירת מין, עבירה של נטישה או הזנחה, עבירה של תקיפה או התעללות ועבירה של סחר בבני אדם), לפני זמן קצר (זמן קצר קיבל פרשנות רחבה וחל לא רק על תקופה מיידית טרם הדיווח) בקטין, או בחסר ישע (חסר ישע: אדם שבגלל גילו, מחלתו או מגבלתו גופנית או נפשית, ליקוי שכלי, או מכל סיבה אחרת לא יכול לדאוג לעצמו), ע"י האחראי עליו, (האחראי: הורה או מי שעליו האחריות לדאוג לקטין, בן משפחתו של הקטין שמלאו לו 18 ואשר איננו חסר ישע, מי שהקטין נמצא אצלו והוא מעל לגיל 18 ויש ביניהם יחסי תלות או מרות).
מי שמפר חובה זו – דינו מאסר שלושה חודשים.

חובה שנייה חלה על רופא, אחות, עובד חינוך, עובד סוציאלי, עובד שירותי רווחה, שוטר, פסיכולוג, קרימינולוג או אדם העוסק במקצוע פרה רפואי, וכן מנהל או איש צוות במעון או מוסד שבו נמצא הקטין, ואשר אגב עיסוקם היה להם יסוד סביר לחשוב שנעברה בקטין עבירה ע"י האחראי עליו, ידווח בהקדם האפשרי לפקיד סעד או למשטרה.
המפר חובה זו- דינו מאסר שישה חודשים.

חובה שלישית חלה על האחראי על הקטין. כאשר לאחראי על הקטין יש יסוד סביר לחשוב שאחראי אחר על הקטין עבר בו עבירה, חובה עליו לדווח ללא דיחוי למשטרה או לפקיד סעד.
המפר חובה זו- דינו מאסר שישה חודשים.

*בשנת 2007 תוקנו ההוראות (בהמלצת המועצה הלאומית לשלום הילד) ונוספו להן שלוש חובות ייחודיות חדשות. חובות אלו באו בעקבות מצב בלתי מתקבל על הדעת, מצב אשר "אישר" שתיקה רועמת כאשר הפגיעה בקטין נעשתה ע"י קטין אחר, וכאשר בעלי מקצוע אשר ידעו על הפגיעה לא יכלו לעשות מאומה עקב החיסיון החל עליהם מתוקף תפקידם.
והן;

חובה על כל אדם, ללא קשר לקרבתו ו/או מחויבותו לקטין, לדווח בהקדם האפשרי למשטרה או פקיד סעד, באם היה לו יסוד סביר לחשוב כי נעברה בקטין עבירת מין בידי בן משפחה שטרם מלאו לו 18 שנים.
המפר חובה זו- דינו מאסר שלושה חודשים.

חובה על רופא, אחות, עובד חינוך, עובד סוציאלי, עובד שירותי רווחה, שוטר, פסיכולוג, קרימינולוג או אדם העוסק במקצוע פרה רפואי, וכן מנהל או איש צוות במעון או מוסד שבו נמצא הקטין, ואשר אגב עיסוקם היה להם יסוד סביר לחשוב שנעברה בקטין עבירת מין בידי בן משפחה שטרם מלאו לו 18 שנים, לדווח בהקדם האפשרי לפקיד סעד או למשטרה.
המפר חובה זו- דינו מאסר שישה חודשים.

חובה על האחראי על הקטין או חסר ישע לדווח מיידת למשטרה או פקיד הסעד באם היה לו יסוד סביר לחשוב כי נעברה בקטין עבירת מין בידי בן משפחה שטרם מלאו לו 18 שנים.
המפר חובה זו- דינו מאסר שישה חודשים.

חובה רביעית חלה על מנהל או איש צוות במעון או במוסד או במסגרת חינוכית או טיפולית אחרת בה נמצא הקטין. על הנקובים לעיל לדווח למשטרה או לפקיד סעד בהקדם האפשרי באם נעברה בקטין עבירת מין (אונס, בעילה אסורה בהסכמה, מעשה סדום, יחסי מין בין מטפל נפשי למטופל, מעשה מגונה, עבירת מין במשפחה ובידי אחראי על חסר הישע), או עבירה של גרימת חבלה חמורה (תקיפת קטין וגרימת חבלה חמורה), או עבירת התעללות (התעללות גופנית, נפשית או מינית בקטין).
המפר חובה זו- דינו מאסר שישה חודשים.  

* יש לשים לב  כי בחובה הרביעית לא נדרש יסוד סביר לחשוב שהקטין נפגע, והדבר לטעמי מציין את העובדה כי על המנהל או איש צוות חלה החובה גם כאשר הוא בעצמו אינו יודע על הפגיעה או שאין לו הוכחות ברורות לקיום הפגיעה, אלא דבר הפגיעה הובא לו בצורה עקיפה, חלקית, ולמעשה נודע לו על הפגיעה בדרך כלשהי, ואין זה משנה מי המקור ומה מהימנותו. מנהל המקום בו שוהה הקטין ו/או איש צוות במקום לא נדרשים לידיעה ו/או מחשבה על העניין, אלא חלה עליהם חובה ברורה וחד משמעית כי ברגע שנודע להם על פגיעה בקטין, עליהם להודיע מיידית לגורמים המטפלים.

כמובן שאין החובות המצוינות לעיל חלות על הקטין עצמו או קטין אחר, (אדם אשר טרם מלאו לו 18 שנה).

אני בדומה לכב' השופט (בדימוס) אלי שרון, סגן נשיא בתי המשפט לנוער חושבת כי מקום להגביל פטור זה ולהגדיר גיל מסוים של הקטין אשר ממנו והלאה לא יחול הפטור והקטין יצטרך לדווח לרשויות על הפגיעה בקטין אחר. וכך נאמר;  "כך יוצא, שחובת דיווח אינה חלה על קטין שהוא אחיו של הקטין הנפגע או חוסה עימו באותו מוסד, וכל קטין שנוכח בשעת המעשה וראה  במו עיניו את ביצוע העבירה. לדידי, לעניין זה היה מקום להגביל את הפטור אך ורק לילדים שטרם מלאו להם ארבע- עשרה שנים". (אלי שרון, "נוער בפלילים שפיטה, ענישה ודרכי טיפול" עמ' 9).

בכל הקשור לחובת דיווח במערכת החינוך חוזר מנכ"ל משרד החינוך תש'ס/א2 קובע, כי מוסדות החינוך נכנסות תחת הגדרה המצוינת בחובה הרביעית, כאמור לעיל. כמו כן בחוזר מצוין כי חובת הדיווח על פי חוק העונשין גוברת על חובת החיסיון המקצועי של אנשי צוות המחויבים בחיסיון זה. והחוזר אף מציין, כי לחובת הדיווח יש גם רציונאל חינוכי, הרתעתי וטיפולי-שיקומי. הדיווח חיוני לשם הפסקת הפגיעה וההגנה על קרבנות פוטנציאליים, והוא משמש שלב ראשון בתהליך שיקומו של הפוגע.

כמו כן, בחוזר צוין לעניין פגיעה של קטינים אשר אינם ברי עונשין, קרי בני פחות מ-12 שנים, כי למרות שגיל זה הינו מתחת לגיל האחריות הפלילית, עדיין יש חובת דיווח, והדיווח במקרה זה יהיה לפקיד סעד עפ"י חוזר זה.  

ככל שהדבר נוגע לבתי המשפט, גם הם נרתמו למאבק וכבר בשנת 2007 הרשיעה כב' השופטת דורית שפירא אם בהפרת חובת הדיווח והזנחת ילדים, וגזרה עליה 36 חודשי מאסר מהם 18 לריצוי בפועל והיתרה על תנאי, והעמידה את האם במבחן למשך 18 חודשים מיום השחרור.
(מדינת ישראל פמת"א ע"י ב"כ גב' יפית עמרן – מתמחה. המאשימה נ. ג. ד פלונית ע"י ב"כ עו"ד תילאווי ס.צ. הנאשמת).

תיקון החוק והתייחסות רצינית של מערכת בתי המשפט מראה כי לא ניתן להתעלם יותר, לא ניתן לעבור בשתיקה על פגיעה בילדינו, ואין זה משנה מי הפוגע.

כיום אין מקום יותר לסלחנות וותרנות, ואל לנו שהחדשות היומיומיות על ההתעללות בקטינים יהפכו לשגרה ומלבד צצץ בשפתיים ונדנוד הראש לשלילה לא נעשה עוד דבר. עלינו לעמוד על המשמר תמיד, לבדוק ולהקשיב, כי אולי אנחנו, כן כל אחד מאיתנו, יוכל למנוע את אירוע ההתעללות המזעזע הבא!

חזרה לראש הדף